זה בוקר ואני שוב בורחת לעוד מקום מפלט שלי. שוב מחפשת את השקט הנאמן שירגיע ויאמר לי שהוא כאן והכל בסדר. שוב מתחמקת מאקשן שמנסה למכור לי את עצמו בעזרת מוטיבים נחשקים. שוב אני מוותרת על החיים, מבלי לנסות פעם אחת לחיות. במשך כמה חודשים היית קצת יותר מעוד חבר למיטה, חבר לבילוי וחבר לחיים. היית השגרה שלי, זו שנהניתי ממנה כל כך. היית הרגעים של לקום בבוקר בתוך חיבוק ולהירדם בסיפוק עילאי. היית המשמעות שלי לכל דבר בתקופה הזו. אבל בדיוק כשהתחלתי להתמכר אליך, להתרגל אליך ולספח אותך ממש את תוך חיי, לקחתי את הרגליים שלי וברחתי הכי רחוק ממך. אני מסבירה את זה תמיד באותו האופן. זה לא אתה, זו אני. אני בסך הכל מנסה שלא לפגוע בך. אני כלבה קרה, אני לא מתאהבת. לא כדאי לך לצאת עם מישהי כמוני. אבל האמת היא, שהפעם התאהבתי. הפעם ניסיתי להציל את עצמי, כי פחדתי שאתה לא תאהב אותי יותר. שברגע שכל המגננות שלי יפלו אל מולך, אתה תראה אותי חשופה, יחפה, חלשה ואמיתית. ואולי לא תאהב את מה שיש לי להציע. הייתי אטומה שנים וביום שנחשפתי, נכוויתי מחדש. בבקשה אל תשפוט אותי, אני חלודה מידי בכל עניין היחסים הללו. אני כבר לא יודעת איך להתנהג כשאוהבים. אני לא זוכרת איך זה להרגיש בנוח עם הפרפרים שמתרוצצים שם בתוך הבטן. או איך להתפרץ בנשיקות ואהבה כי זה מה שמתעורר בי כשאנחנו נפגשים. הבריחות שלי בטח לא ימשכו לנצח, אבל כרגע אני קצת פגועה מידי מכדי לנסות שוב. אז עד הפעם הבאה שאהיה מוכנה להתחיל מחדש, אפרד ממך באותו תירוץ ישן. זה לא אתה, זו אני. by danielsinay93
Saturday, August 30, 2014
via Instagram http://ift.tt/1n8YaGl
0 comments:
Post a Comment