"הבגידה הראשונה שלי" 1/2 שיקרתי לך כי לא רציתי להאמין לאמת של עצמי. שיקרתי לך כי החיים חינכו אותי שהרבה יותר קל לברוח מהמציאות מאשר להתמודד איתה. שיקרתי לך וברגע אחד שברתי את כל האמון שעוד נותר בינינו. שיקרתי לך וידעתי שיותר אין עוד אתה ואני. "בוקר טוב מאמי, איך עברה המשמרת לילה אתמול?" עומר נישק אותי ושאל. "בסדר גמור, הייתה קצת קריסה בכמה מערכות אבל השתלטנו על זה יפה" עניתי בחמקנות. "לפעמים אני פשוט לא מאמין שאני יוצא עם כזאת גאון, לפחות מישהו מאיתנו יודע להפעיל מחשב בבית" הוא השיב לעצמו. בטוח שעברה עלי עוד משמרת שגרתית. בין השיחות הרגילות של הבוקר, ידעתי שאני הולכת לסיים את הקשר הזה. הרי ממילא שנינו כבר לא אוהבים. זוגיות שמתחילה בהרס, גורלה אסון. ולצערי אני לא מפסיקה לחוות אסונות מהקשר הזה. לא הייתה קריסת מערכות אתמול בעבודה. נשארתי עד מאוחר לא כי היו צריכים אותי שעות נוספות, נשארתי עד מאוחר כי שכבתי עם דני. כן כן, דני הגבוה מקומה שש. הבוס של הבוס שלי. זה שהיה בו את כל מה שלא היה בעומר. זה שבמשך כמה שבועות הפך להיות החבר הכי טוב שלי ואתמול נהפך למאהב מדהים. זה שמילא אצלי את כל החורים שעומר עשה לי בנפש ותיקן את כל הסדקים של הלב השבור. ולמרות שהייתי בטוחה בכוונות שלי, בטוחה שאין יותר הזדמנויות לי ולעומר, לא ידעתי כמה אני עוד אצליח לשמור את האמת הזו לעצמי. המצפון אכל אותי מבפנים ועברו רק חמש שעות. אז יצאתי לעבודה מוקדם מהרגיל, הייתי חייבת להתנתק קצת מהכל. חזרתי הביתה בשעה חמש, נכנסתי בשער ואספתי את הדואר. מעטפה קטנה שנעשתה ביד הייתה מונחת בערימה. פתחתי אותה והרגשתי את כל הדם נשאב לי מהגוף. תמונה שלי ושל דני מהמשרד מאתמול בלילה, ממש לפני שהאקשן התחיל. מאיפה זה הגיע?! מי צילם את זה?! חקרתי את המעטפה בחיפוש אחר רמז, אבל לא היה בה כלום מלבד חותמת קטנה בצד ימין למטה. "אמון" היה כתוב שם. כמה אירוני. by danielsinay93